ספרות ארוטית
22/12/2020
אם עד לפני מספר שנים הספרות הארוטית הישראלית התחפרה לה בבורות המבוכה והבושה, הרי שלפתע צץ לו רב המכר "50 גוונים של אפור" וטרף את כל הקלפים. ההיסטריה העולמית והארצית סביב אותו להיט ספרותי, הביאה לתחיית הז'אנר ולפרסום של אין ספור רומנים ארוטיים שיצאו לאור בהוצאות הספרים הגדולות, כאשר חלקם אף זכו למעמד של רבי מכר.
אך נראה כי למרות הפופולריות הרבה של הז'אנר הארוטי בשנים האחרונות, הכתיבה הארוטית נשארה בחלקה סטריאוטיפית וחסרת מעוף. בניגוד לסרט פורנו, בו העלילה מסתכמת באקט המיני ולא מעבר לכך, הרי שספרות ארוטית תפקידה להעניק מקום מרכזי לבני האדם וליחסים ביניהם, כאשר האקט המיני יכול להתפרש במספר אופנים- לפעמים הוא מהווה סיבה או רקע להתרחשות ואילו במקרים אחרים מדובר בשיא העלילה. עם זאת, ההתרחשות המינית לעולם לא תעמוד במרכז הספר ותהווה את ציר העלילה, אחרת המרחב הסיפורי יישאר מצומצם למדי.
בכתיבה ארוטית יש צורך במתח סיפורי הבא לידי ביטוי בקונפליקטים ובאינטראקציה בין הדמויות, על מנת להעמיק את הפן האינטימי ולייצר הזדהות ואמפטיה בקרב הקוראים. לכן, כאשר כותבים רומן ארוטי יש לקחת בחשבון את המקצב המלווה את העלילה ולא לייצר טמפו מהיר מדי שמותיר את הקוראים חסרי עניין לאחר זמן קצר. כמו כן, חשוב לשמור על דינמיקה מאוזנת ולא לייצר עלילה מסעירה יתר על המידה הלוקה בפרובוקטיביות זולה.
על מנת ליצור עניין אמיתי בקרב הקוראים חייב להיות קשר בין ספרות ארוטית לאותנטיות, אך נראה כי היעדר אותנטיות וממד ריאליסטי בסיפורים ארוטיים רבים, מפחית מהיכולת של הקורא להתחבר ולחוש את הסיפור, גם בממד האינטימי. הרי ברוב המקרים מדובר בדמויות סטראוטיפיות ושטחיות ובסיפורי מסגרת הזויים חסרי כל ממד ריאליסטי מעורר הזדהות.
תהיות אלו מעוררות מספר שאלות וגורמות לנו לחשוב - מדוע סיפורים ארוטיים מוצגים לרוב כפנטזיה בלבד?
האם אין מקום לסיפורים ארוטיים מהחיים?
כאלה שבהם האינטימיות והתאווה באים בד בבד לצד השגרה היום יומית השוחקת?
